ניתוח השבוע החמישי ב”חתונמי”: נועם, מתי את מתכוונת לעזוב את משה?

במהלך פרקי השבוע חלפו במוחי כמה שאלות. שאלה אחת היא הדילמה מה לעשות כשצד אחד לא נמשך לצד השני. האם עליהם להתאמץ? להישאר בסביבה? לתת לזה הזדמנות? או שמא הוא נידון מראש לכישלון? אנשים רבים טוענים כי ללא ניצוץ ראשוני או חיבור, הקשר לא יעבוד. עם זאת, ראינו זוגות שלא חוו משיכה מיידית אלא ניגשו לסיטואציה בלב פתוח ובראש פתוח, ובסופו של דבר גילו את ההתאמה שלהם ופיתחו רגשות חזקים יותר אחד כלפי השני.

משה ונועם

קשה לי לראות סיכוי אמיתי למשה ונועם. אני לא בטוח אם משה באמת מרגיש דחוי על ידי נועם. אולי יש עניין, אבל זה נראה בעיקר אפלטוני. נעים להם ביחד, אבל אני לא רואה אותם מצליחים כשמשה באמת מאמין שזה לא השידוך הנכון. בלי להתכוון, הוא עושה הכל כדי להרחיק את נועם. אחרי כל הערה פוגענית של משה, אני לא מבין למה נועם עדיין נשאר.

למשל, כשמשה מדבר על הכלב שלו ומשתף את נועם, היא נפתחת גם על הכלב שלה. מיד הוא מעיר: "תפסיק לעשות עליך הכל". היא נפגעה עמוקות מההערה הזאת ואמרה לו שהיא לא תשתף אותו יותר בשום דבר. תגובתו? "תפסיק להיות כל כך כבד."
האם יש יותר גזלייטינג מזה?

כשהיא שואלת אותו מתי יתחיל לארוז, הוא עונה: "בעיקרון, אף פעם". אישית, לא הבנתי למה היא שאלה אותו, "וקטן?" מה היא מצפה שהוא יגיד? אם הם ימשיכו בתהליך, הוא יעקוב אחר התוכנית לפי הצורך. אבל גם כשהוא אומר לה מראש שהוא לא מעוניין ולא רוצה להיות איתה, אני לא מבינה למה צריך להכריח אותו. בעיניי, זה רק יצור עוד טינה מצידו ויביא לתוצאה הפוכה.

ואז כשהוא אומר לה, "איך את מרגישה טוב עם זה, אה?" יש מרירות וכעס במשפט הזה. נועם, תתעורר! מתי אתה מתכוון לעזוב? ואני אומר שוב: הלב שלה עומד להישבר. היא רגישה מאוד וצריכה לראות את הדברים כפי שהם.

נועם כל הזמן חווה דחייה, ואני תוהה מה קורה עם כל הגזלייטינג הזה? משה פשוט לא בעניין, ונראה שהוא מחכה שנועם יעזוב לבד. הוא לא רוצה להיראות "רע" או להיות זה שמוותר והולך. נראה כי נועם חושק במערכת יחסים כמעט בכל מחיר, למרות דגלים אדומים וסימני אזהרה שיכולים להופיע בשלב מוקדם של מערכת היחסים. אנשים רבים עוצמים בתחילה את עיניהם לנושאים אלה, וחושבים, "אולי זה יעבור, ישתנה או יהיה בסדר". אבל תגובות כאלה ואמירות פוגעניות הן דגלים אדומים עצומים, וסביר להניח שהיחסים יסתיימו באכזבה.

מור ושניר

מצבם של מור ושניר די דומה. שניר לא נמשך למור ורוצה לברוח מהמצב כמה שיותר. שניהם מאוד משימתיים, מקדמים פרויקטים ומנהלים משימות. אני מאמין שאם שניר היה נמשך באמת למור, היינו רואים שניר רגוע ופתוח יותר במקום מישהו לחוץ, נבוך ומתבייש. נראה שכל ההגנות שלו נובעות מחוסר המשיכה שלו למור.

שניר מתמודד על ידי צריכת כמויות גדולות של אלכוהול כדי להתנתק מהמצב, מחפש הנאה באמצעות שתייה כי הוא לא אוהב את נסיבות נישואיהם. משפחתה וחבריה של מור מספרים לה ללא הרף כמה שניר חמודה וכמה הם משתלבים זה בזה, מנסים לרומם את רוחה מבלי להכיר באמת במציאות של מצבם.

הם הבחינו בחוסר הרצון של שניר להחזיק את ידה, בריחוק שלו ובזמן המועט שבילה איתה במהלך החגיגה. מור ממשיך לפרש את התנהגותו כעצבנות וביישנות. אבל שניר לא ממש עצבני או ביישן – הוא אדם בטוח בעצמו. מור מתוק באמת; היא מנסה כמיטב יכולתה ולא מכריחה דברים, נותנת מקום ובה בעת מראה שהיא באמת רוצה שהקשר יעבוד.

מור היא אולי לא הטיפוס הכי עדין, רך או הכי נשי, אבל יש הרבה גברים שיעריכו וימצאו התאמה לאיכויות שלה. נראה ששניר מחפש ללא הרף סיבות מדוע הם לא משתלבים יחד. כשמור מזכירה דברים שהיא אוהבת ומנסה למצוא קשרים – כמו אוכל תימני ותבלינים – שניר בעיקר מצביע על ההבדלים ביניהם. כל אמירה היא דחייה עדינה, שבעצם אומרת למור: "אני ואתה לא יקרה".

בבוקר, כשמור מנסה לעזור לשניר ולהציע דרכים להשיג מעיל לחופשת הסקי שלהם, הוא מגיב בהערה עוקצנית: "הרגע קמתי ולא מספיק שהערת אותי, עכשיו אתה זורק עליי לוגיסטיקה!". הוא מדגים את חוסר ההתאמה שלהם בכל הזדמנות, ואני לא מבין למה מור לא רואה את המציאות כפי שהיא.

זה פשוט: כשמישהו מעוניין, הוא עושה מאמץ, ניגש לסיטואציה בלב פתוח, ורוצה שהקשר יצליח. אבל כשמישהו לא מעוניין, הוא באופן לא מודע דוחף, חוסם, ומנסה לסיים את המצב. מור ושניר מתחילים את הטיול שלהם בצרפת, שמתחיל בארוחת בוקר מפוארת הכוללת עוגת גבינה טעימה. מור אמיתית, עם לב פתוח, וכשהיא נפתחת, שניר מעירה הערה: "אם את כבר אוכלת, אז למה לא לאכול משהו בריא?". למה הוא מתכוון? האם הוא רומז שהיא סובלת מעודף משקל?

מור צריכה להיות היא עצמה. אם שניר יאהב את זה, נהדר! אם לא, גם זה בסדר! כשמור הופכת להיות פתוחה ופגיעה יותר, שניר נסוג עוד יותר, לובש את הקפוצ'ון שלו ומסתגר. הוא רוצה לברוח. הטעות של מור, לדעתי, היא הניסיונות הבלתי פוסקים שלה לשבח אותו, מתוך מחשבה שזה יגרום לו להתעניין יותר.
אנשים רבים עושים זאת כאשר הם מרגישים שבן הזוג שלהם אינו מושקע באופן מלא במערכת היחסים. הם מאמינים שלהראות כמה הם מקסימים ומדהימים בסופו של דבר ינצח את האדם השני. למרבה הצער, התוצאות הן לעתים קרובות בדיוק ההפך.

יוהנה ותומר

יוהנה ותומר הם זוג מקסים. למרות שהמשיכה וההתלהבות הראשונית שלהם לא היו ניכרות מההתחלה, הם נתנו למערכת היחסים שלהם הזדמנות כנה, הניחו בצד את הרושם הראשוני ותקשרו בפתיחות זה עם זה. ייתכן שהשקיפות הזו יצרה עבורם הזדמנות להתקרב גם כן.

בכל פעם שהם נפתחים ומתקשרים, זה מחזק את הקשר ביניהם ומעצים משהו טוב ובריא באמת. שניהם מתמודדים עם פחדים בדרכים דומות, וזה באמת מדהים. ההקנטות השובבות שלהם מגיעות ממקומות שונים: פחד, רצון להרים אחד את השני, או פשוט לומר, "אני מחבב אותך". שניהם מבינים ומעריכים את ההתלוצצות הזו, ויוצרים פלירטוט בלתי פוסק וריקוד חיזור. זה מאד עוזר לטפח את הקשר והמשיכה ביניהם.

בעבודתי עם מטופלים, אני תמיד מעודדת לתת הזדמנות נוספת למערכות יחסים ולאפשר למשיכה לצמוח ולהתפתח.
רושם ראשוני אינו תמיד מדויק, ומה שנגלה מאוחר יותר יכול להיות שונה בתכלית.
עם זאת, ישנם מקרים נדירים בהם אחד מרגיש תחושה חזקה של דחייה כלפי האחר.


יוסי וחן

השידוך של יוסי וחן מדהים. על הנייר, הם נראים מושלמים זה לזה. חן היא כל מה שיוסי חיפש – היא אפילו מבינה כדורגל ומגיעה ממשפחת דריקס היוקרתית. מה עוד הוא יכול לרצות? היא בלונדינית יפה, מקסימה ועדינה. יוסי מלא חיים, מגניב, פתוח, בעל חוש הומור ואוהד מכבי.

היה תענוג לראות אותם באמת נרגשים אחד מהשני, מתקרבים ככל שחגיגת החתונה שלהם נמשכה. עם זאת, זה לא מבטיח הצלחה, שכן קשרים רבים בחיים מתחילים עם התאמה אידיאלית ומשיכה אינטנסיבית אבל מהר מאוד מתפוגגים ונגמרים. בסיפור שובה לב של אהבה והבנה, נפרש לפנינו סיפורם של יוסי וחן עם רמזים לאתגרים העומדים בפניהם. למרות הקשר המושלם לכאורה ביניהם, שניהם נאבקים בפתרון סכסוכים, ולעתים קרובות נוקטים בשתיקה או הימנעות כאשר מתעוררים מתחים.

עם זאת, כמו בכל מערכת יחסים, שלמות היא אשליה. המבחן האמיתי מגיע כאשר דברים לא הולכים כמתוכנן, ואכזבה, תסכול וספק מתגנבים פנימה. האופן שבו יוסי וחן יתמודדו עם המשוכות הללו יקבע את עתידם המשותף. אולי המפתח טמון בלקחת את זה לאט – לתת זמן להתרגשות להתבשל ולהכיר באמת אחד את השני בקצב נוח.

תפנית מסקרנת התרחשה כאשר יוסי בחר לסיים את הערב המשותף שלהם בללכת לישון לבד, והותיר את חן מופתעת וכמהה לעוד שיחה וקרבה. הרגע הזה עורר סערה של תגובות ברשתות החברתיות, כשרבים פקפקו בהחלטתו של יוסי ותהו מדוע הוא "דוחה" את חן.

עם זאת, מצב זה מעלה נקודה חשובה לגבי ציפיות חברתיות וסטנדרטים כפולים. אם התפקידים היו מתהפכים וחן הייתה זו שצריכה את הלבד, אף אחד לא היה מאשים אותה שהיא דוחה את יוסי. במקום זאת, הצורך שלה במרחב אישי ובזמן לעיבוד ייתפס כטבעי ומובן.

מדוע, אם כן, אנו שוללים מגברים את אותו שיקול? זוהי תזכורת בולטת עד כמה סטיגמות מושרשות יכולות להשפיע על התפיסות והתגובות שלנו למצבים כאלה.

ככל שהמסע שלהם מתקדם, אנו מחכים בקוצר רוח להתפתחויות חדשות כדי לראות אם התיאוריות שלנו נכונות. האם יוסי וחן יתגברו על המכשולים ויתחזקו יחד? רק הזמן יגיד , תקשורת וגילוי עצמי.