סיכום השבוע הרביעי ב”חתונמי”: רותם עושה הכל כדי להרתיע את רונן

רונן ורותם

רונן כל הזמן מסתובב על קצות האצבעות ומנסה לפייס את רותם. הוא עושה הכל כדי לשמור על השלום ולוודא שרותם מרוצה, אבל נראה שזה לא ממש עובד לו. כשאתה פועל מתוך פחד, אתה לא באמת מקשיב לעצמך עם הלב ולא מבטא באותנטיות את מה שעל ליבך, מה שמוביל את רונן לעשות כל מיני טעויות כי הוא באמת רוצה נואשות את החופש לדון בדאגותיו, לחלוק את מה שהוא נהנה ממנו ולדבר על כל דבר.
לרותם יש גם פחדים רבים שהתפתחו במהלך חייה, למרות שידעה שהיא נרשמת לתוכנית ריאליטי, היא מנסה להסתתר מהמצלמות. היא כנראה לא הבינה לגמרי למה היא נכנסת.
היא "סיכמה" עם רונן שהם ידונו בעניינים אישיים רק בפרטיות, ללא נוכחות מצלמות. עם זאת, לדבריה, הוא עשה לה "אמבוש". ברגע שהיא הכי פחות ציפתה לכך, הוא החל לדון בנושאים שהטרידו אותו או היו קשים עבורו, מה שנוגד את הסכמתם.
המצב הזה מזכיר ילד שיודע שמשהו אסור ומבטיח לא לעשות את זה, אבל לא באמת מתכוון לזה. סביר להניח שרונן לא התכוון בכל ליבו לקיים את ההסכם הזה והרגיש נדחק לפינה.
מצד שני, נראה שרותם מקשה מאוד על התחלת מערכת יחסים. נכון, היא רוצה שדברים יקרו בהדרגה, אבל להחזיק ידיים לא בדיוק נחשב להתקדמות גדולה.
קצת חום ממנה לא יזיק.
במקום זאת, היא עושה הכל כדי להרתיע את רונן, להרחיק אותו ולהפחיד אותו.
רונן כבר התמודד עם לא מעט ביקורת, התנשאות וציניות מצד משפחתו לאורך חייו; הוא לא צריך את זה גם מבת הזוג שלו.

אם אני הייתי משדכת לו מישהי, זו היתה מישהי שיכולה לרומם אותו, להחמיא לו ולזרום איתו – לא עוד מישהי שתבקר אותו.
גישה זו לא תעבוד.

במציאות, גם רונן וגם רותם באים ממקום של חוסר ביטחון עצום. ההבדל היחיד הוא שרותם פיתחה עור עבה של פיל כדי להגן על עצמה ולהתמודד עם דחייה או כאב; זה מנגנון ההגנה שלה.

רונן, לעומת זאת, יצר גם מנגנון הגנה – לרצות אחרים. במקום לפתח עור עבה, הוא חשוף לחלוטין. כל דבר יכול להשפיע עליו עמוקות, ולכן המנגנון שלו הוא לרצות את הסובבים אותו.

כדי שהם יוכלו ליצור מערכת יחסים אוהבת ובריאה, שניהם זקוקים לטיפול אישי. אני מקווה שאביעד, הפסיכולוג, יעזור לשניהם ביחד ולחוד, ויאפשר להם להשתחרר מהמנגנונים האלה ולהגיע למקום של אמון עצמי וביטחון.


נועם ומשה

נועם ומשה מתמודדים עם סוגיית המשיכה.
הוא לא באמת נמשך אליה, ולמען האמת, גם היא לא באמת נמשכת לטיפוס כמוהו.
ההבדל ביניהם הוא שנועם מוכנה לתת לזה הזדמנות, להכיר אחד את השני לאט, ולחפש את המשותף כדי לתת הזדמנות אמיתית לאהבה.

משה, לעומת זאת, לא נותן סיכויים אמיתיים. הוא מסכים מילולית, אבל כל הזמן מציב מחסומים ומחבל בהתקדמותם.

אם יש סיכוי כלשהו שמשה ירצה את הקשר הזה, זה יהיה אם נועם תחזור להעריך ולכבד את עצמה, ותסרב להיות במצב שבו היא לא רצויה ודחויה. אולי אז משה יתחיל להעריך את מה שיש לו.


עינב וארז

מה אפשר להגיד? הם שידוך מדהים ומושלם. התאמה מהשמיים. כולנו צריכים להיות כל כך ברי מזל כדי לזכות בכזה חיבור.


יואנה ותומר

הזוג הזה מקסים באמת. תומר מזכיר לי את ניר מהצמד הגר וניר.
לא יואנה ולא הגר התלהבו בתחילה מהזיווג שלהן. עם זאת, תומר, כמו ניר, מאמין ורוצה את הזוגיות. הוא רואה בחורה שנראית טוב וכמו שהוא מחפש – מישהי אינטליגנטית, כיפית ותואמת. אז הוא סבלני ולא לוקח דברים יותר מדי ברצינות, ונראה שזה עובד.
הלב של יואנה נפתח כשהם לומדים להכיר אחד את השני, וזה בהחלט יכול להפוך לזוגיות מדהימה, נפלאה ומאושרת.


מור ושניר

הזוג האחרון שהתחתן השבוע הם זוג פרפקציוניסטים מצליחים מתל אביב, מור ושניר. הם מקרינים ביטחון וערך עצמי, גבוה, יש להם חברים רבים, והם מצפים רק לדברים טובים בחיים. עם זאת, המציאות לא תמיד מתיישרת עם הרצונות או התוכניות שלנו.

אם לא מגיעה מישהי שנראית נהדר והיא בדיוק הטיפוס שלו, זה מהווה בעיה משמעותית עבור שניר. סוגיה זו ממחישה מדוע תל אביב הפכה לעיר של רווקים.

כיום, אנשים מקבלים החלטות משנות חיים בהתבסס על גורמים שטחיים כמו מראה, החלקה ימינה או שמאלה באפליקציות היכרויות והחמצת סיפורי אהבה מדהימים. איפה הנכונות לתת הזדמנות שנייה?