המטרה: להבין מדוע יותר ויותר רווקים לא ממהרים להתחתן ומוצאים עצמם בלי זוגיות גם הרבה אחרי גיל 30. האמצעי: שיחות עם אילנית קורן, מומחית לדייטים, שדכן ותיק ורווקים שחורכים פגישות המסקנות: כולם דוחים את הקץ, נהנים לגור אצל ההורים, מעבירים יותר מדי זמן בפייסבוק ונהיים יותר בררנים • הפתרון: להפסיק להכין רשימת דרישות אנושית, לא לקיים בדייט ראיון עבודה וכמובן, לשים בצד את העניין החומרי, כי רגש אי אפשר לקנות.
בסוף השבוע הקרוב, בזמן שהמוני זוגות אוהבים ברחבי העולם יציינו את ה’וולנטיינס-דיי’, אחרים ימשיכו לחפש אחר בחיר ליבם. חלקם – כך מסתמן – כבר בעשור הרביעי לחייהם, ואם מסובך לכם מתמטיקה, אז במילים פשוטות – מדובר ברווקים מעל גיל שלושים. נתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על כך שגם בארץ כדאי לעת עתה להימנע מהשימוש בביטוי ‘עד החתונה זה יעבור’. פשוט כי זה יכול לקחת יותר מדי זמן. נשים וגברים, מסתבר, כבר אינם ממהרים להינשא כמו בעבר, ותופעת הרווקות המאוחרת הולכת וצוברת תאוצה.
לפי הנתונים העדכניים ביותר שנבחנו בשנת 2011, 64 אחוז מהיהודים ו-41 אחוז מהיהודיות בין הגילאים 29-25 הם רווקים ורווקות, לעומת 54 אחוז מהגברים היהודים ו-38 אחוז מהנשים היהודיות בתחילת העשור. בהתאם לכך, הגיל הממוצע של החתונה הראשונה בקרב גברים הוא 31.4, לעומת 27.5 בשנת 2005. הגיל הממוצע שבו נשים נישאות לראשונה עומד היום על 28.5, כאשר שש שנים קודם לכן הוא עמד על 24.6.
גם באשקלון, הנחשבת מסורתית יחסית לשאר הערים הגדולות, ניכרת מגמה דומה, ויותר אנשים מעל גיל 30 עדיין שוחים בביצת הפנויים-פנויות. האם הסיבה לכך היא בררנות, שינוי אופי החיזור או רצון להתפתחות אישית? לפי אילנית קורן, דייטולוגית ומאמנת להצלחה בדייטים וביצירת זוגיות, מדובר בשילוב של כולם יחד.
“מצד אחד, הנשים יותר קרייריסטיות, מצליחות ומטופחות ויודעות בדיוק מה הן רוצות ולאן הן הולכות”, היא אומרת. “העולם הפך להיות מלא הזדמנויות, ונשים רוצות להגשים את עצמן ולהתפתח, וזה באמת נפלא בעיניי. מצד שני, דווקא כשמדובר בזוגיות הנשים נעשות מאוד פאסיביות. הן מחכות שהגבר ייגש ויעשה את הצעד הראשון. הן בדרך כלל נעות בתוך מגוון הגברים שמתחילים איתן, ולא דווקא פונות למי שהן באמת רוצות. הן התחברו לצדדים הגבריים שלהן והתרחקו מהצד הנשי, שמשמעו לאו דווקא להיות במטבח, אלא להתחבר לאינטואיציה ולחוכמה הנשית”.
בעבר, מסבירה קורן, הנשים היו לוקחות לידיהן את המושכות בכל הנוגע ליצירה ולטיפוח של זוגיות. “הסבתות שלנו, למשל, לא היו מפותחות מהבחינה האישית, אבל הן כן היו מאוד מחוברות לנשיות שלהן. הן היו פיקחות, הבינו איך הגבר חושב וידעו לנווט את הזוגיות שלהן. אפילו בימי הביניים – ואפשר לראות את זה בסרטים תקופתיים – מי שהייתה עושה את הצעד הראשון בתחום הפלרטוט הייתה האישה. נשים היו נוהגות ללכת לנשפים עם מניפה, לשחק איתה, להסתיר ולחשוף את העיניים או לזרוק את המטפחת שלהן, וכך הן היו גורמות לגברים לגשת אליהן. הן אלה שהיו בוחרות מי מוצא חן בעיניהן, ולא להיפך”.
לדבריה, לעובדה שנשים נעשות עצמאיות וחזקות יותר יש פן נוסף שמוביל לקושי במציאת זוגיות. “באופן טבעי, יצר הלחימה והכוח מצוי בטסטוסטרון של הגבר, וכשהאישה מנסה להראות לו שהיא חכמה וחזקה יותר, הוא מרגיש כאילו גבר עומד מולו”, היא מסבירה.
גם האינטרנט וריבוי הערוצים בטלוויזיה מובילים, לפי קורן, להעצמה של תופעת הרווקות המאוחרת. “כילדה, אני זוכרת שהיה הרבה יותר סדר: היה ערוץ ישראלי אחד ותוכנית ילדים בשעה מסוימת. הילדים היו מבלים את רוב הזמן במשחק יחד. הילדים של היום, לעומת זאת, כבר לא יוצאים החוצה, וכבר בשלב הזה הם לא חווים תהליכי חברות. הדבר דומה גם בקרב בני ה-20 וה-30. הם כבר לא יוצאים ולא חווים מפגשים חברתיים. זאת גם הסיבה שהם פונים לאתרי היכרויות”.
אתרי היכרויות עשויים להיות פתרון לכך?
“אני נגד אתרי היכרויות כי הם הורסים את הזוגיות, והם בפירוש לא בעד יצירת זוגיות. אם זה קורה, זה ממש ב’פוקס’. הפרופילים של אתרי ההיכרויות מבקשים להגדיר פרמטר כמו גיל, משקל, גובה, השכלה, ואנשים נוהגים להכין לעצמם רשימת מכולת שלפיה הם מחפשים בן זוג. בפועל, הרבה אנשים דווקא חווים חיבור וקליק עם אדם שהקשר בינו לבין אותם פרמטרים הינו מקרי בהחלט. הבררנות הפכה להיות קיצונית בגלל אתרי ההיכרויות. הכל הופך להיות אינסטנט. נשים מרגישות שהן חייבות לדעת מהרגע הראשון אם הן נמשכות לגבר. לאן אתן ממהרות? משיכה היא לא דבר שקורה כל כך מהר”.
גם אופי החיזור השתנה בהתאם לשינויים האלה?
“החיזור כמעט לא קיים כלל. לא נשים ולא גברים מחזרים זה אחרי זה, ונוצר בלבול שלם. ההיצע הרחב הוא רק אשליה. ההצלחה באתרי היכרויות נדירה: המשתמש יכול לשלוח עשרות פניות, ואם יהיה לו מזל רק שתיים מתוכן ייענו. גברים עוברים מיד הלאה כשאישה אומרת להם ‘לא’. זאת טעות. תתאמץ יותר, תחזר, אל תוותר כל כך מהר. האינסטינקטים הנשיים והגבריים התקהו. גם הגבר פחות מחובר לגבריות שלו. אם הוא היה עושה זאת, הוא היה יכול להיות רגיש ולרגש, והחיזור שלו היה בהתאם. היום אנשים יוצאים לדייט ועורכים ראיון עבודה אחד לשני, כשכל אחד מהם בטוח שהוא המראיין. אז מי מתקבל בסופו של דבר לעבודה?”
אז מה הפתרון לדעתך?
“אנשים פוסלים את הצד השני כבר בפגישה הראשונה מתוך השאלה ‘האם הוא הטיפוס שלי’, וזאת טעות. השאלה שצריכה להישאל היא, האם הבן אדם לא דוחה אותי. אם את רואה את מי שעומד מולך וחושבת לעצמך שאין שום סיכוי בשום מצב, אז אין צורך לכפות אותו על עצמך. אבל אם היה לך נעים ונחמד, צריך לתת לזה צ’אנס. בסופו של דבר, לא תמיד אנחנו מתחתנים עם הטיפוס שלנו, ואפילו לרוב לא. מה שיוצר זוגיות אלה לא פרמטרים יבשים. אנשים חייבים לצאת מהבית, להעשיר את החיים החברתיים ואת העולם הפנימי שלהם דרך חוגים ולהפסיק להעביר את כל הזמן שלהם בפייסבוק. אהבה אפשר לפגוש גם בסופר או בדואר, צריך רק להרים את הראש ולהיות ערניים”.
“אין משמעות ליחסים אינטימיים”
שיר סבאח – עובדת סוציאלית, ברמנית וזמרת מאשקלון – מאמינה שהעובדה שבגיל 31 היא עדיין רווקה קשורה באורח החיים העצמאי שלה, כיוון שהרבה פעמים גברים מרגישים מאוימים כשאישה חזקה עומדת מולם. “ככל שאתה מתבגר יותר, אתה מתפתח יותר מבחינה אישית, ולכן גם הדרישות שלך עולות בהתאם. מצד שני, ההתפתחות האישית הרבה פעמים מרתיעה גברים וגורמת להם לרגשי נחיתות. גבר רוצה להרגיש כמו גבר, ומעדיף את האישה שלו תלותית יותר וחזקה פחות”.
בתקופה האחרונה, מאז מערכת היחסים האחרונה שניהלה, סבאח החליטה, מתוך בחירה, שלא להיכנס לזוגיות, ולתת לעצמה פסק זמן כדי להבין מה היא מחפשת באמת. לדבריה, סיבה נוספת לכך שהיא עדיין לא מצאה את בן הזוג המתאים היא ההתעקשות על ‘טייפ קאסט’ קבוע. “לקח לי זמן להבין שהגברים שרציתי הם לא בהכרח אלה שהייתי צריכה”, היא מסבירה.
גם לחיזור, לדבריה, יש חלק בכך. “היום הכל נעשה כל כך קל וזמין, עד שאין משמעות ליחסים אינטימיים”, היא אומרת. “כבר אין גברים ששולחים לך פרחים עם פתק אלמוני. הם מנסים להתקרב אלייך דרך רמזים עקיפים שאת לא תמיד יודעת לפרש בצורה נכונה. ההרגל לצאת, לעשן ולשתות מקהה את היכולת לקבל החלטות נכונות. אנשים נהנים באותו רגע ולא חושבים קדימה, וכבר אין ערך לכל הדברים שהיו חשובים פעם. הקשרים לא מתחילים בתשתית טובה ובבסיס חזק, אלא בצורה הרבה יותר שטחית, ולכן גם יש מתגרשים רבים. אותי זה לא מרתיע. גם אם לפעמים דברים לא מסתדרים, אני תמיד מנסה לתקן. אפשר לומר שאני לוחמת בכל מה שקשור לאהבה”.
גם סבאח, כמו קורן, מעדיפה להתרחק מאתרי היכרויות ומרשתות חברתיות בכל הנוגע לחיפוש בן זוג. “ניסיתי לתת צ’אנס לאתר היכרויות, אבל אחרי חודש פרשתי. היום כבר אין את ההתלהבות של היכרות ראשונית, כי כולם בודקים אותך בפייסבוק וחושבים שהם יודעים עלייך הכל. אנשים שופטים אותך לפי מה שהם רואים בפרופיל שלך, וזה יכול להיות מטעה. לי יש הרבה תמונות מברים ומחיי הלילה, מהעבודה שלי כברמנית וכזמרת. גברים נוטים להירתע מזה, מבלי לדעת שאני למעשה אשת בית ומשפחה. בהיכרות הראשונית אני מעדיפה לראות את האדם מולי, לבחון את ההתנהגות וההתנהלות שלו ולהרגיש אם יש בינינו את הקליק. יכול להיות שאם הייתי אדם של בית, הייתי משתמשת יותר ברשת להיכרויות, אבל אני יוצאת הרבה לבלות ויש לי המון חברים, כך שיש לי דרכים אחרות להכיר”.
סבאח טוענת שאמנם עדיין היא אינה מרגישה את הלחץ מכיוון השעון הביולוגי, אבל מודה שהיא מחפשת מישהו לחלוק איתו את החיים. “לא אכחיש שיש הרבה יתרונות בחיי הרווקות, אפילו יותר מחסרונות, אבל יש חיסרון אחד שמתעלה על כל היתרונות. את אמנם עצמאית יותר, חופשייה יותר ויכולה להשקיע יותר בעצמך, אבל כל אלה לא שווים כלום אם אין לך למי לספר על זה. אושר לא שווה כלום אם אין לך עם מי לחלוק אותו. מעבר לכך, בגלל שאני בחורה מסורתית, חשוב לי מאוד להקים משפחה ובית משלי ולקיים את מצוות ההמשכיות”.
“הנשים הפכו לבררניות מדי”
“הנשים הן אלה שמובילות את הקשר הזוגי ובידיהן נמצא הכוח לנווט אותו, הן פשוט לא עושות זאת בצורה נכונה”, אומר ד’, איש שיווק בן 39 מאשקלון. הוא, בניגוד לסבאח, סבור שהוא עדיין רווק דווקא כי הנשים הפכו לבררניות מדי. “נשים צעירות עסוקות בדרך כלל בלהעביר את הזמן ובחיפושים אחרי הגבר המושלם. הן יוצאות עם הבחורים שיש להם הכי הרבה כסף או שנראים הכי טוב, פוסלות דווקא את הרציניים ומקטלגות אותם כחנונים. רק כשהן מתבגרות הן מבינות, לצערן, שהן נשארו מאחור. לגבר מספיק שהאישה תגיד לו ‘אתה הגבר שלי’. הוא לא צריך יותר מזה. לאחר מכן המצב מתהפך, גברים נוטים לפסול נשים מעל גיל 30, כי אז היא למעשה מגיעה לסוג של גיל בלות מבחינת היכולת שלה להרות בצורה תקינה. אנחנו, הגברים, פחות מרגישים את הלחץ, כי אנחנו פוריים עד גיל מבוגר”.
ד’ מוסיף כי בעיניו נשים אף הפכו להיות גבריות יותר – הן מתנהגות ומדברות כמו גברים, מתירניות יותר ומעדיפות לחוות סטוצים על פני קשרים רציניים. בעקבות כך, לדבריו, התא המשפחתי איבד מערכו וגירושים נעשו דבר שבשגרה. “היום אנשים מחליטים להתחתן מהסיבות הלא נכונות, כמו לחצים מהסביבה או אינטרסים אחרים”, הוא אומר. “אבל אהבה שתלויה בדבר, בטל הדבר – בטלה האהבה”.
גם הגברים, מודה ד’, משקיעים פחות מאמץ בחיזור ובמחוות רומנטיות. “זה נובע מהעובדה שהיום הכל הרבה יותר זמין, גם המין, ואני מאמין שיש לזה קשר לאינטרנט. עולם הפייסבוק ואתרי ההיכרויות מאוד מפתה ומטעה, ולכן אני מתחמק ממנו ומעדיף לפגוש את בת הזוג שלי פנים אל פנים. אני מתנגד לפגישות עיוורות ולדייטים בכלל. עד היום פגשתי את בנות הזוג שלי באופן אקראי”.
אהבה מתחת לאף
ארבעה מרווקי העיר – לירון אטיה, ליאור טל, יובל וקסמן וז’אן אומנסקי זיהו גם הם את מגמת הרווקות המאוחרת (והמוקדמת) בעיר, ומצאו פתרון מקורי למציאת אהבה בקליק אחד במחשב, שאינו מצריך שיטוטים חוזרים באתרי ההיכרויות. הארבעה פיתחו את אפליקציית ה-FEELBOX, שנועדה לפתח קשרים זוגיים דרך הפייסבוק. היישום מאפשר למשתמש (או למשתמשת) לסמן את האישה (או הגבר) שאיתה הוא מעוניין בקשר, לציין את סוג הקשר הרצוי – רציני או לא מחייב – ולקבל פידבק רק אם גם הצד השני סימן ובחר את אותו סוג קשר. בימים אלה האפליקציה זמינה ברשת ובקרוב תעלה גרסה מותאמת לסמארטפון.
“התוכנה היא כמו חבר טוב שאתה מבקש ממנו שיגשש ויבדוק אם מישהי מעוניינת בך”, מסביר אטיה. “בשונה מאפליקציית ‘טינדר’, שבה מופיעה מולך רשימת אנשים שאתה לא מכיר, האפליקציה מתחברת לחברים שלך בפייסבוק, אנשים שאתה מכיר ויודע מי הם. זה יותר כמו תיווך מאשר היכרות. היא הרבה פחות שטחית מאתרי היכרויות, כי היא שמה פחות דגש על המראה החיצוני בלבד ויותר על היכרות אישית. זה יכול להיות מפתיע לגלות שאתה יכול למצוא אהבה דווקא במעגל הקרוב אליך, ממש מתחת לאף שלך”.
הרעיון לאפליקציה נולד מתוך צורך אישי של המפתחים, אבל מהר מאוד הם גילו שהם לא לבד. היום, חודשים בודדים אחרי השקתה, ישנם כ-500 משתמשים באפליקציה, כולם תושבי העיר, ו-13 התאמות נמצאו דרכה. “זה התחיל בערב אחד כשדיברנו על הקושי והמבוכה להתחיל עם בחורות”, משחזר אטיה, “עובדה שהרבה פעמים מונעת מאיתנו לגשת אליהן. בין אם זו ידידה טובה שאתה מעוניין בקשר רומנטי איתה או בין אם זו מישהי שהכרת דרך חברים, האפליקציה מאפשרת לך ‘לסמן’ אותה ולהתגבר על המבוכה. אם גם היא סימנה אותך – מעולה, אם לא – היא לא תדע בכלל שאתה מעוניין בה. בנוסף, אתה יכול לקבל אינדיקציה לגבי מספר האנשים שסימנו אותך, אבל לא תוכל לדעת מי הם, אלא אם כן גם אתה סימנת אותם”.
“אין זוג שלא מתאים, יש זוג שלא מודרך כראוי”
ירון ביטון, בן 39 מקריית-מלאכי, עומד בראש משרד השידוכים ‘יסוד הבית’ ומסייע לאנשים למצוא את בחירי לבם, בעוד שבאופן מפתיע הוא עצמו רווק. למי שתהה כיצד ייתכן שהסנדלר הולך יחף, הוא מסביר שבמקרה שלו אין כל בעיה עם כך. “עברתי לא מעט מערכות יחסים, ולפני מספר שנים אפילו עמדתי לפני חתונה”, הוא מספר. “באף אחת מהן לא הרגשתי שזה הדבר האמיתי, ולכל אורכן חוויתי לא מעט בעיות שקשורות בדימוי עצמי ובביטחון עצמי. היום אני נמצא בקשר חדש עם תושבת אשקלון, בחורה איכותית, צנועה וחסודה. תוך כדי הקשרים שחוויתי בעצמי עברתי קורסים שונים בטיפול זוגי ובגישור. כך, מתוך מה שלמדתי ומניסיוני הרב, אני משתמש ביכולות, בכישורים ובכלים שלי כדי לשדך ולגשר בין בני זוג. אין זוג שלא מתאים, יש זוג שלא מודרך כראוי”.
כל זוג זקוק להדרכה לדעתך?
“כמעט כל זוג טרי צריך הדרכה וליווי היום. בעבר ההורים היו יותר בתמונה והם אלה שהכווינו את ילדיהם, אבל היום זה נעשה עניין מורכב יותר. ההורים מצד אחד פחות מעורבים, ומצד שני נוהגים ‘לתחקר’ את בן הזוג ולבחון אותו. בני הזוג, שנעשו גם הם בררנים יותר, זקוקים לייעוץ שיכווין אותם להסתכל על התכונות החיוביות באחר, ולא להבליט את החסרונות שלו”.
המשרד הראשי של ‘יסוד הבית’ ברחובות כולל שדכנים, פסיכולוג ויועץ זוגי, רובם בהתנדבות, אשר לא רק דואגים להפגיש בין בני הזוג, אלא גם ללוותם בכל שלב, ואם השידוך מצליח – גם לאחר החתונה. הלקוחות מגיעים לרוב מהאוכלוסייה הדתית על כל גווניה, אך לדברי ביטון, גם חילוניים מגיעים לשכור את שירותיו כשדכן. “בשלב הראשוני כל הלקוחות המגיעים אלינו עוברים ראיון אישי, ועל פי התרשמותנו המקצועית מאישיותם אנחנו מתאימים בין בני זוג”, מסביר ביטון. “בין דייט אחד לאחר, בני הזוג מגיעים אלינו לשיחות, מעדכנים אותנו אם מתפתחות בעיות ואנחנו מייעצים ומדריכים אותם איך להתגבר על קשיים. אם זה לא עובד, אנחנו מנסים להתאים עבור כל אחד מהם בן זוג אחר, ואם זה מצליח, אנחנו מלווים אותם בשלבים הראשונים שלאחר החתונה. לעיתים גם אז קיימות בעיות תקשורת או כאלה שקשורות לילדים”.
מה ההבדלים בין הדרישות של גברים ונשים לגבי שידוך?
“זה מאוד אינדיבידואלי, אבל המשותף הוא שבשנים האחרונות הדרישות הולכות ומחמירות. גם נשים וגם גברים מגיעים בדרך כלל עם רשימת פרמטרים שהם מחפשים בבן הזוג שלהם. אני מסביר לאותם אנשים שאין לכך משמעות. אדם משתנה עם הזמן, מתפתח בשכלו ובנפשו. יציבות, כימיה טובה, מכנה משותף – כל אלה הם הבסיס לבניית זוגיות טובה”.
האם הדרישות פוחתות ככל שהגיל עולה?
“לאו דווקא. לעיתים הן אפילו עולות. יש לי לקוחה, למשל, רווקה בת 36, שהגיעה עם רשימת מכולת ולא מוכנה להתפשר על גבר שלא עומד בכל הסטנדרטים שלה. מישהי אחרת פסלה בן זוג רק בגלל שההורים שלו גרושים. רוב האנשים מתעסקים בפרטים משניים ולא בעיקר”.
זו גם הסיבה לכך שגיל הרווקות עלה לדעתך?
“כן, אבל מובן שיש סיבות נוספות, בהן גם ריבוי מקרי הגירושין, שמלכתחילה מובילים את האנשים להיות חשדנים וספקנים לגבי הזוגיות. יש לכך קשר גם להתפתחות האינטרנט, שבו הכל פרוץ וגלוי לכל עין. ההיצע הרחב מפתה והתחרות גדולה, והרבה פעמים זה מונע מאדם לפתח קשרים ארוכי טווח. במקרה של נשואים זה לא מעט פעמים מוביל לגירושים. מעבר לכך, החברה הישראלית מורכבת מרבדים שונים של אוכלוסיות, כך שקיים קושי גדול יותר להגיע האחד לליבו של השני”.
“זוגיות מעניקה לך תחושת יציבות”
א’, בן 32, תושב העיר העוסק בתחום הסלולר, מאמין שיש קשר בין היותו רווק לבין העובדה שהוא עדיין גר עם ההורים. “זה מאוד נוח. בניגוד למה שהרבה אנשים נוטים לחשוב, אני עצמאי ויש לי את המקום שלי בבית. מבחינתי זה צעד נכון במטרה לחסוך כסף ובעתיד הקרוב לקנות בית משלי, דבר שהרבה אנשים לא יכולים לעשות גם בגיל 35. עם זאת, לא מעט נשים מרימות גבה מהרעיון של גבר שגר עם ההורים. הן אמנם לא אומרות את זה באופן ישיר, אבל לא פעם קיבלתי רמזים על כך”.
בכל הנוגע לדייטים ולהיכרויות א’ מעדיף את העולם האמיתי על פני זה הווירטואלי. “לצערי, היום כולם יודעים הכל על הדייט שלהם עוד לפני הפגישה הראשונה. אתה מגיע עם ציפיות לגביה, וזה בהחלט פוגע בחוויה הראשונית שלכם יחד. אני, באופן אישי, נמנע מלבדוק את הפייסבוק של בת הזוג שלי ומעדיף להכיר באמת בפגישה הראשונה, כמו שצריך. אני גם לא נוהג להשתמש באפליקציות ובאתרי היכרויות, שהרבה פעמים גורמים לך להידלק על מישהי רק בגלל איך שהיא נראית”.
א’ זוכה ללא מעט לחץ מצד הסביבה בנוגע לחתונה, אבל הוא עצמו קצת פחות ממהר. “אני כל הזמן שומע שאלות כמו, מתי חתונה? מה עם ילדים? יש לי אח צעיר ממני שכבר נשוי עם ילד, והמשפחה מצפה ממני ‘לצמצם פערים’. למזלי, זה לא כל כך משפיע עליי, אחרת הייתי מסתפק בברירת מחדל. אני מודע לעובדה שיש הרבה יתרונות לחיי הרווקות, אבל זוגיות מעניקה לך תחושת יציבות שאי אפשר לחוות בלעדיה. אני מחפש זוגיות, אבל לא מתכוון להתפשר”.
“לרווקות המאוחרת יש צד חיובי”
“מי שרוצה אהבה מוצא לזה זמן. אני חושבת שעדיין לא הכרתי את האדם שמתאים לי”, משיבה ג’, בת 34, לשאלה האם לעובדת היותה עורכת דין עסוקה יש קשר לכך שהיא רווקה. “תמיד רציתי זוגיות, אבל עם זאת אני מאמינה שלרווקות המאוחרת יש צד חיובי. אני רואה את זה כזמן לעבודה עצמית והכנה לזוגיות טובה, שבו למדתי לקבל את עצמי בצורה טובה יותר”.
באשר להתנהלות בדייטים ולאופן החיזור, ג’ מבחינה בהבדלים בין הגברים המקומיים לגברים מאזור המרכז. באשקלון, לדבריה, רוב הגברים הם ‘כמו פעם’: הם אוספים אותה מהבית ומשלמים עליה בדייטים. גברים מאזור המרכז, לטענתה, פחות מפגינים מאמץ. “נתקלתי במקרים שבהם קבעו לפגוש אותי במקום מסוים, ובמקרים בהם לא היה ברור מאליו שהגבר הוא זה שמשלם בדייט”, היא אומרת. “חלקם חושבים שאם הם ישלמו עלייך, זה עלול לפגוע בך כאקט שוביניסטי. אני מאמינה שכשהגבר משלם הוא מבטא רצינות ומאמץ. ככה זה צריך להיות”.
ג’ מאמינה כי ככל שעובר הזמן קשה יותר למצוא זוגיות. “עבור הרבה גברים אישה בת 35 היא מבוגרת מדי ויורדת מהפרק, גם אם הם בעצמם מבוגרים יותר”, היא מסבירה. “מעבר לכך, פחות אנשים נשארים רווקים וההיצע הולך וקטן ככל שעולים עם הגיל. כשנכנסתי לאתרי היכרויות גיליתי שהמון גברים משקרים בנוגע לגיל שלהם, פשוט כי הם מחפשים בחורות צעירות מהם בהרבה. מבחינתי זה בסדר, כי אני מלכתחילה לא מכוונת לגברים שמייחסים חשיבות כל כך גדולה לגיל”.
לדבריה, אף שהיא נמצאת בעשור הרביעי לחייה, היא אינה מתכוונת להתפשר. “אני לא מרגישה לחוצה, אבל בהחלט חושבת על זוגיות”, היא מסכמת. “בייחוד לאור העובדה שאני נמצאת בסביבה שבה כל החברות שלי בהיריון או עם ילדים. לפעמים יש לי קצת תחושה של נשארת מאחור. למרות זאת, אני חושבת שלא צריך להסתכל על אחרים, אלא לבחון רק את עצמך ולבחור את בן הזוג המתאים. יש אנשים שקשה להם להיות לבד והם מתפשרים על הרבה דברים בשביל להיות בזוגיות. יש נשים שזקוקות לחיבוקים ולחיזוקים ומוכנות להיות עם גברים שמתייחסים אליהן בזלזול – דבר שאני לא אסכים לסבול לעולם. אני לא אומרת שזוגיות היא רק לבבות באוויר, אבל היא לא נועדה רק להיות קיימת. בשורה התחתונה, מה שחשוב זאת לא החתונה. לא להגיד שאת בזוגיות ולסבול בה. חשוב לאהוב ולהיות מאושרים”.
הצד שלו
לפעמים האהבה תקועה איפשהו בגיל 16, עם החברה הראשונה, שנשואה לאידיוט שמכר לך את האוטו השבוע, ואתה לא מצליח להוציא אותה מהראש
מה זה החיפוש הזה אחר האהבה? האם אנחנו באמת חייבים למצוא אותה? מי שלא ידע אהבה מימיו אז מה איתו? כל החיפוש הזה אחר זוגיות, משפחה… אנחנו מוכנים להקריב כל כך הרבה בשביל זה? את כל החיים שלנו? בשביל מה? כדי שלא יסתכלו עלינו ויגידו ‘הנה בחור בודד, בלי אישה, בלי משפחה, מסכן’. הרי זה הפחד הכי גדול שלנו בסופו של דבר. להישאר לבד ושיקראו לנו מסכנים’.
אז הסתכלתי עליהם קצת, על אותם אנשים ששופטים. האם טוב להם יותר בזוגיות, עם משפחה וילדים? אפילו דיברתי איתם. בלי שהם ישימו לב ביצעתי עליהם תחקיר. והם דיברו. עד שסוף-סוף הם יכולים לפרוק את כל העצבים על האישה שבדיוק בשמונה בערב, בזמן החדשות, מתחילה לדבר עם אחותה על איזו שמלה היא תקנה מחר. על הילד שלא מפסיק לעשות צרות. “רק השבוע הייתי פעמיים בבית הספר”, הוא אמר. “פעם אחת הוא טרק על ילד אחר את הדלת ופעם אחרת איים על המורה שהוא ירביץ לה. אתה מבין לאן אני חותר?” וזורק קללה לאוויר. ברור לי גם שהוא היה זורק את כל החיים שלו בשבילם.
הסתכלתי גם על הרווקים, אותם אנשים שלא פוחדים להישאר לבד ולא נכנעו, לא התפשרו. האם טוב להם ברווקות? בלי אף אחת על הראש שתשאל ‘הוצאת את הילדים מהגן?’ או תאשים ‘למה קנית לי שמפו פינוק? אמרתי לך אלף פעם תקנה הוואי”. תכל’ס, הם לבד. הם היו זורקים כל שנייה של שקט תמורת ארבע אסיפות הורים בשבוע. לחזור הביתה ולראות את הילד הקטן שטרק למישהו דלת על היד רץ אליך ואומר לך שהוא אוהב אותך. אתה יודע שהוא חיכה לך מבעד לחלון כבר שעה. לא מעניין אותך החדשות בשעה שמונה, שאשתך תדבר כל היום עם אחותה על איזו שמלה שהיא רוצה. אתה אוהב אותה ככה. גם כשהיא לא שמה לב לשום דבר כשהיא בטלפון.
אבל הם לא מוכנים להתפשר. הרוב פשוט נכנעים. אנחנו נמשיך לחכות ושהשופטים ימשיכו ‘לרחם’ עלינו. אנחנו בוחרים לעצמנו את החיים. בחירות קלות דעת הן בחירות מלאות בצער.
ואם לא תמצאו אהבה? לא תהיה לכם זוגיות? כל כך קשה למצוא את שניהם. אנשים מוצאים אהבה, אבל הזוגיות שלהם היא כמו מגרש למכוניות מתנגשות. המון זוגות מוצאים זוגיות, אבל האהבה שלהם לא באה לידי ביטוי. היא איננה. היא איפשהו תקועה בגיל 16, עם החברה הראשונה, שנשואה לאידיוט שמכר לך את האוטו השבוע, ואתה לא מצליח להוציא אותה מהראש. בודדים ידעו למצוא אהבה וידעו לקיים זוגיות. השאלה היא באיזה מצב אתה רוצה להיות. בשביל להגיע למצב השלישי אתה צריך לחכות, זה כמעט אף פעם לא נתפס ישר. אתה צריך להילחם, להזיע, לסבול, עד שתראה אותה מגיעה – האישה המובטחת. זו שחיכית לה כל כך הרבה זמן.
הצד שלה
‘את בררנית, תתפשרי קצת’. אין שום סיכוי. לא ביליתי 30 שנות רווקות רק כדי להיכנס לפס הייצור שלכם ולהתפשר
מתי בפעם האחרונה יצאתם לדייט? כן, כן, אתם שם, שתקועים עם הטבעת הלוחצת על האצבע. שיודעים לחלק שלל עצות וטיפים ‘מועילים’. מה אתם יודעים על עולם הדייטים?
לפעמים אני חושבת שאם יש משהו שמאיים עליכם יותר מהאיום האיראני אלה הרווקים/ות שנתפסים כמוכי גורל, אומללים שלקו במחלה חשוכת מרפא. הרי על פי הנבואה הקדומה, אם אני אמשיך כך אני עוד אאכיל חתולים בשכונה גם בגיל 58.
אומרים ש’קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף’. את האמת? לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר. אני בדיוק שם. לפעמים אני חושבת שאני בסדר עם כל הלבד הזה, אני לא חייבת דין וחשבון לאף אחד, לא צריכה לסמס לאף אחד ‘לילה טוב’, ‘בוקר טוב’ או מה אכלתי לצהריים. אני אדון לעצמי, וזה נחמד ומוכר. אני יכולה פשוט לארוז תיק ולהיבלע בג’מייקה למשך שנה ואף אחד לא ישים לב. אבל אולי זו הבעיה? שאין אף אחד? הנחמד והמוכר הוא בעצם מנוכר?
אני לא בחורה של דייטים. מעולם לא הייתי ומעולם לא אהיה. די לי במילה אחת, במבט אחד, כדי לדעת הכל. אם זה הבחור שאני רוצה לברוח אליו או לברוח ממנו. וזו תמיד התשובה שלי כשמטיחים בי את הפזמון החוזר: ‘את בררנית, תתפשרי קצת’. אין שום סיכוי. לא ביליתי 30 שנות רווקות רק כדי להיכנס לפס הייצור שלכם ולהתפשר.
זה שיש לו עבודה מעולה, בית משלו, חשבון בנק מנופח והוא מעולה במטבח – לא משחק אצלי תפקיד. מה שכן משחק זה האם הוא גורם ללב שלי לרקוד ולהשתולל עד שהוא כמעט מתפוצץ.
ניסיון החיים שלי העיד שלכל התחלה יש סוף, שלא קיימת אהבה בלי כאב של פרידה ושאין יד חמה שלא מתקררת. אז לפחות שהדרך לשם תהיה קסומה וללא פשרות.
“אבל אני לא מבין למה את ישר פוסלת, אולי תנסי? הוא ממש חמוד”.
“לא!”
“למה לא? תני לי סיבה אחת מספיק טובה למה לא”.
“הפרופיל שלו בעברית, זה למה”, אני עונה ומחייכת.
