כולנו חווינו כבר בגיל מאוד צעיר את חוויית
ההתאהבות בילד או ילדה בגן או בביה”ס
שלא שם אלינו לב בכלל ואולי עד היום
אפילו הוא לא יודע על כך.
גדלנו והתפתחנו ומצאנו את עצמינו בביה”ס
או בתיכון נדלקים על מלך/ת הכיתה
או על מי שהכי קול בשכבה, או דווקא
על מי שבכלל לא שם לב אלינו.
בסרטון הבא אני בשיחת בנות, (עם משהי מאוד חשובה…)
על איך זה שאנחנו דווקא רוצים את מי שלא שם לב אלינו
למה זה קורה ומה אפשר לעשות אחרת…
ואז אנחנו גדלים ומוצאים את עצמינו שמים לב
למשהו בקצה השני של החדר,
הוא נראה לנו ממש שווה והיינו מאוד רוצים לגשת
אבל אז כל החששות עולים,
ואנחנו קופאים במקום והמחשבות מתחילות לרוץ בראש:
מה אם יש לה חבר?
למה שירצה דווקא אותי?
היא הרבה יותר שווה ממני, אין לי סיכוי עם משהי כזו.
בנות לא ניגשות , זה יראה ממש נואש מצידי
הוא בטוח ידחה אותי אם אגש
היא בטוח תדחה אותי אם אגש
ועוד מחשבות רבות שכאלה מתוך משפחת
המחשבות השליליים הללו.
שלא רק שלא מקדמות אותנו אלא גם פוגעות
ומקבעות יותר את הדימוי העצמי הנמוך שלנו.
ולאחר שהוא/היא הולכים, אנחנו בתחושת פספוס נוראית!
חוזרים הביתה עם התחושה : איזה לוזר אני!
כמה זה כבר יכול להוציא אותך מהמעגל הזה?
איך תפגשי ותכירי את מי שאת רוצה כך?
איך אתה תיצור מערכת יחסים דווקא עם מי שאתה נמשך אליה?
זה לא שהיינו רוצים?
זה לא מה שהיינו מאחלים לכל מי שאנחנו הכי אוהבים?
לאחר הסירטון אשמח לשמוע תגובות
